הרעיון הגדול הבא
ברור שיהיה טוב אם הרעיון הבא שלך יהיה להיט ויראלי. ברור שהיית רוצה לכתוב את הוורדל הבא, את הטוויטר הבא, את הפלאפי בירד הבא או אפילו את ה tailwind הבא. ברור.
לצערנו אין לנו דרך טובה ליצור להיטים. מה שמאפיין להיטים זה שהם לא צפויים, שהם כאילו באו משום מקום ובהתחלה לא ברור מה אנשים מוצאים בהם. אני זוכר שראיתי את האייפון הראשון וחשבתי "למי אכפת?, הנוקיה שלי טוב יותר". אני זוכר שראיתי את טיילווינד בפעם הראשונה וחשבתי "מי ירצה להשתמש בזה?". אין מצב שהרעיון הזה יצליח. וכן כמו שאלה הצליחו היו המון המון פרויקטים שלא התרוממו, שאנשים לא התלהבו מהם למרות שהיוצרים שלהם מאוד השקיעו ומאוד רצו ומאוד קיוו. הרעיון הגדול הבא יגיע, אבל אנחנו לא יודעים מאיזה כיוון.
והבעיה בלחפש את הרעיון הגדול הבא היא שזה יכול להיות משתק. בגלל שהרעיון שלי כזה פשוט, רגיל ולא מקורי אולי אין טעם בכלל לבנות אותו, למי אכפת מעוד מערכת ווב, אני אפילו לא בטוח שהחברים שלי ירצו להשתמש בזה. עדיף להמשיך לחשוב עד שיגיע הרעיון הגדול הבא.
יותר טוב להתאמן על בניית רעיונות אבל בצורה מהירה. לא פרויקט צד שעובדים עליו קצת כל שבוע במשך 5 שנים בלי שיראה אור יום, אלא פרויקט שעולה לאוויר אחרי חודש כבר אפשר להשתמש בו. השימוש היום יומי בפרויקט יעזור לך לחדד את הרעיון ולהבין אם צריך להוסיף פיצ'רים או לזרוק אותו ולהמשיך לפרויקט הבא. כשאנחנו מתרגלים להעלות מהר רעיונות לאוויר אנחנו מגדילים את הסיכוי שנצליח להגיע לרעיון הגדול הבא, ומגדילים מאוד את הסיכוי שנצליח להביא אותו לידי מימוש.
נ.ב. היכולת לעבור בזמן סביר מרעיון למוצר חשובה לעבודה על פרויקטי צד ויזמות - אבל לא פחות מכך לעבודה של שכירים. דווקא בתור שכירים הרבה יותר קל לנו למצוא רעיונות כי אנחנו נתקלים כל היום באתגרים ופיתרונות עקומים בעבודה, והרבה יותר קשה לנו לקבל מהבוס זמן לעבוד על הרעיונות שלנו. שכירים שיודעים לקחת רעיון ולהפוך אותו מהר למוצר (לפני שמישהו ישים לב) מקבלים הזדמנות להביא את המוצר שלהם הכי מהר לאנשים שצריכים אותו.