ונכון זה לא ממש טייפסקריפט אלא שיפור ב JavaScript, אבל כבר מזמן שכחנו מה ההבדל. על מה אנחנו מדברים? נתחיל בתיאור הבעיה:

1. עם השנים קוד JavaScript רק מתארך.

2. לא רק שקשה להוריד קוד JavaScript ארוך מהשרת (כי הקובץ יותר גדול) אלא שהרצה ופיענוח של קוד כזה מכבידים על הדפדפן.

3. אחרי שכתבת את הקוד קשה להחליף מ import רגיל ל import דינמי, בגלל שזה יכריח אותך לשנות את כל שרשרת הקריאות לקריאות עם await.

וכאן נכנס החבר שלנו import defer. פקודה זאת טוענת מודול אבל לא מבצעת אותו וכך חוסכת לדפדפן את זמן הריצה של קובץ ה JavaScript הגדול. זאת הדוגמה מדף התיעוד - תחילה קובץ המודול:

Copy
// ./some-feature.ts
initializationWithSideEffects();

function initializationWithSideEffects() {
  // ...
  specialConstant = 42;

  console.log("Side effects have occurred!");
}

export let specialConstant: number;

והקוד שמשתמש בו:

import defer * as feature from "./some-feature.js";

// No side effects have occurred yet

// ...

// As soon as `specialConstant` is accessed, the contents of the `feature`
// module are run and side effects have taken place.
console.log(feature.specialConstant); // 42

למרות שהפונקציה מופעלת בקוד הראשי של some-feature.ts, היא לא תופעל עד שמישהו באמת ייגש לערך וידפיס אותו. אם השורה האחרונה בקובץ השני היתה מותנית או לא מופעלת מכל סיבה שהיא, גם גוף המודול some-feature.ts לא היה מופעל.

כמובן שהיינו יכולים להגיע לאותה תוצאה עם await import, אבל זה בדיוק היופי: הפרדה בין אופטימיזציה של ביצועים לסמנטיקה של await ו async.

דף הפרסום המלא של טייפסקריפט 5.9 בטא זמין כאן לסקרנים: https://devblogs.microsoft.com/typescript/announcing-typescript-5-9-beta/