אם נכתוב מערכת בלי לחשוב על סביבת הריצה שלה וכמה יעלה להשאיר אותה באוויר כל חודש כפונקציה של כמות המשתמשים לא נקבל מערכת טובה יותר וגם לא קוד טוב יותר. המערכת תהיה בזבזנית והקוד יהיה משעמם. קוד מעניין נולד מאילוצים, כשצריך להתאים בין פיצ'רים למגבלות של המציאות. הרבה מהגאונות במדעי המחשב נולדה כשהמחשבים היו הרבה פחות משוכללים ממה שיש לנו היום.

אם נכתוב סקריפט בלי לחשוב כמה זמן הוא הולך לרוץ כפונקציה של כמות הנתונים בהם נקבל סקריפט איטי וגם קוד משעמם. קוד מעניין נולד מאילוצים, כשמכונה מוגבלת צריכה לטפל בכמות עצומה של נתונים.

הטריק בעבודה עם אילוצים הוא להיות ספציפיים. ככל שאני מצליח להשתמש ביותר מאפיינים ספציפיים של מערכת כדי לבנות פתרון כך אותו פתרון יוכל להיות יעיל יותר וגם מעניין יותר.

(זאת אחת הבעיות שלי עם תשתיות ענן. הענן "גדל לפי דרישה" וזה לא פיצ'ר אלא באג. סביבת הרצה מוגבלת מכריחה את המפתחים לעבוד קשה יותר וכך לבנות מערכות טובות יותר.)