בלי ידיים (שני קסמים)
מדי פעם אני רואה אנשים רוכבים על אופניים כשהידיים באוויר ולפני כמה חודשים חשבתי שיהיה מעניין לנסות. הרמתי את הידיים מהכידון מרחק 2-3 ס"מ ומיד האופניים סטו הצידה והחזרתי את הידיים לכידון בבהלה. כך זה נמשך כמה שבועות כשכל פעם אני מרים את הידיים מהכידון רק לכמה ס"מ, האופניים ממשיכים לנסוע כמה שניות ואז סוטים הצידה ואני חוזר להחזיק בבהלה.
ואז קרה הקסם הראשון. אני זוכר את הרגע הזה היטב, הידיים שלי היו במרחק 2-3 ס"מ מהכידון, האופניים נטו הצידה אבל פתאום הבנתי שבעצם אין לאן למהר. שבעצם הידיים די קרובות לכידון ואני יכול להחזיר אותן קצת יותר לאט. ואנחנו לא מדברים פה על קבועי זמן עצומים, בסך הכל חצי שניה או שניה יותר לאט אבל באותו רגע אותה שניה הרגישה כמו נצח. בפעמים הבאות בתוך מרחב הזמן החדש שקיבלתי שמתי לב לדברים קטנים שקורים, לכל שריר שזז ומשפיע על שיווי המשקל. בהמשך למדתי שאפשר להגדיל את המרחק בין הידיים לכידון, כי ממילא יש לי המון זמן להחזיר אותן כשהאופניים יסטו הצידה וכך קיבלתי יותר זמן לרכב עם הידיים באוויר, כלומר יותר זמן אימון ויותר זמן למידה.
בחודשים הבאים ההתקדמות היתה די עקבית וגם די מהנה. המשכתי להשתמש במיומנות החדשה שלמדתי, כל כמה זמן הצלחתי לרכב יותר זמן בלי להחזיק בכידון. שמתי לב לתנועות קטנות שמקלקלות את שיווי המשקל ותנועות קטנות אחרות שמחזירות אותו ובסך הכל כל יום המצב היה קצת יותר טוב.
ואז קרה הקסם השני. גם אותו אני זוכר טוב, זה היה תוך כדי נסיעה וחשבתי מעניין אם אפשר לנצל את הסטיה הצידה הזאת גם לדברים טובים, למשל בשביל להסתובב. זה לא הצליח מיד אבל הצליח מספיק בשביל להעביר את המסר. בשבועות שאחרי המשכתי לחפש את התנועה המדויקת ובסוף זה גם הצליח. בלי לשים לב הפכתי לאחד מאותם קוסמים שראיתי בכביש כמה חודשים קודם, ופתאום אני לא מבין מה היה כל כך מסובך. זה נראה כמו משהו שידעתי לעשות תמיד.
כמה לקחים לדברים אחרים שאנחנו לומדים שכדאי להשאיר בראש:
ההתקדמות היא לא לינארית. בהתחלה לוקח המון זמן להגיע להישגים קטנים ולא מורגשים.
יש קפיצות, אבל הן לא לפי הזמנה.
תשומת לב היא המפתח להתקדמות, אבל בתחילת הדרך קשה למצוא זמן לשים לב וקשה לשים לב לדברים הנכונים.
יש רמת מיומנות שממנה הלימוד מתחיל להיות כיף ואז עושים יותר ממנו. את הדרך הכי ארוכה אנחנו עושים בשלב הזה והרבה אנשים מרגישים שהם "תקועים" כי אנחנו יכולים לבלות שעות בתרגול ולא להרגיש יותר את ההתקדמות. בשלב הזה באמת יש הבדל גדול בין ההתקדמות בפועל לתחושת ההתקדמות.
כשאנחנו מלמדים אחרים קל להסתכל על מיומנות שיש לנו ולחשוב "זה ממש קל אז הם בטח יקלטו מהר". יותר מועיל להיזכר כמה זמן לקח לנו להשתלט על מיומנות זו. רוב הסיכויים שזה גם הזמן שאחרים יצטרכו כדי ללמוד את זה.