בואו נדבר על "מתקדם". רוב המתכנתים שמסתכלים על ספריה בפעם הראשונה מחפשים את ה Getting Started ואת ה Tutorials (והיום אפילו זה לא, רק נותנים לקלוד לעבוד). ואז אנחנו פותחים דף תיעוד של ספריה כמו vue-i18n ויכולים מהר מאוד להבין איך להשתמש בספריה לפי התבנית הבאה:

const i18n = createI18n({
  locale: 'ja',
  fallbackLocale: 'en',
  messages: {
    en: {
      message: {
        hello: 'hello world'
      }
    },
    ja: {
      message: {
        hello: 'こんにちは、世界'
      }
    }
  }
})

אז הלכתי לקלוד, ג'מיני ו ChatGPT וביקשתי מכל אחד מהם לכתוב דמו קצר שמראה איך לשלב את vue-i18n ביישום שלי. התוצאה? כולם כתבו קוד שטוען את כל ההודעות בכל השפות בצורה סטטית לתוך קובץ ה JS כלומר מכניס את כל הטקסטים של כל השפות לבאנדל.

ברור למה זה קורה - אם המדריך Lazy Loading נמצא בחלק "המתקדם" של התיעוד אף אחד לא יקרא אותו וה AI יתייחס אליו פחות ברצינות. רוב קוד הדוגמה שמוצאים באינטרנט יטען סטטית את כל הטקסטים וזה גם יהיה ה Boilerplate ש AI מייצר.

אבל חשוב להגיד, טעינה דינמית של הטקסטים שאנחנו צריכים לפי השפה זה לא מנגנון מתקדם אלא חלק בסיסי ומהותי מהתמיכה בריבוי שפות. ריבוי שפות לא יכול לבוא על חשבון ביצועים וזה ברור לכל מי שכתב מערכת כזו.

המשימה שלנו בכתיבת קוד ותיעוד, ובמיוחד בעידן ה AI, היא לכתוב את ה Best Practices שיהיו בעצם ה Only Practices ויהיו במקום בולט במערכת. כמו שאומרים בזן של פייתון "צריכה להיות דרך ברורה (ועדיף רק אחת) לעשות דברים".