ספריות חיצוניות במידה רבה וקוד תשתית פנימי במידה יותר קטנה קובעים את הגבולות של האפשרי. הם החוזה שלנו עם העולם. וכן אפשר להפר חוזה אבל לפעמים יש קנס. ניקח ספריית רובי בשם acts-as-taggable-on בשביל הדוגמה:

https://github.com/mbleigh/acts-as-taggable-on

הספריה מצוינת ופופולרית אבל לא כוללת מנגנון לעדכון כמות גדולה של ישויות עם התיוגים שלהם, כלומר אפשר לכתוב:

@another_user.skill_list.add("clowning")

אבל אם נכתוב:

all_users.each do |u|
  u.skill_list.add("clowning")
  u.save
end

נבצע המון פעולות insert וזה כנראה יעלה בביצועים.

כמה מחשבות סביב זה בעקבות התנגשויות בין פיצ'רים:

1. סוכני קידוד אוהבים את הסטנדרט. שימוש בספריה בגרסה המקורית שלה עושה המון שכל ומאפשר להם לעבוד מהר.

2. ספריה היא חוזה. שימוש בספריה בגרסה המקורית שלה מאפשרת לי ליהנות משדרוגים ותחזוקה, כל עוד אני משחק לפי הכללים.

3. קוד הספריה עצמו מתבסס על ההכנסה שורה-שורה. הרבה דברים בתוך הקוד כנראה יישברו אם אני אנסה להכניס ב batch אפילו שאני יודע איך הטבלה שלהם בנויה.

4. אני יכול לבנות מחדש את כל המנגנונים שיישברו בעת מימוש הכנסה ב batch, אבל אף אחד לא מבטיח לי שבעדכון הספריה הבא התיקונים שלי ימשיכו לעבוד.

ב 2026 יש איזון עדין בין המחויבות והחוזה שמגיעים עם ספריה חיצונית לבין מימוש לבד של פתרון קטן רק בשביל להתקדם. אם הקוד צריך לטפל בהמון מקרים מורכבים ומקרי קצה שאני אפילו לא מדמיין עדיף לחפש ספריה. אם אני עדיין לא בטוח מה דרישות המוצר שלי עדיף לתת ל AI לבנות משהו מהר ולהשתמש ב API של ספריה קיימת בתור בסיס. מקסימום בהמשך נוכל להחליף.