שיחה קצרה עם AI היום, חשבתי שאני בענף מסוים, בעצם הייתי במקום אחר, התוצאה היתה גרועה ומתוך הרגל זרקתי לו git restore . ובטעות מחקתי פיצ'ר של עיצוב מחדש שהשפיע על כעשרים קבצים במערכת.

לפני שנתיים זה היה מאוד מבאס. היום זה רק טוקנים.

בגלל שכל העיצוב יושב על Claude Design יצירה מחדש של אותו עיצוב חדש היא בסך הכל לחיצת כפתור. עשר דקות מאוחר יותר קיבלתי את אותו עיצוב ממומש על המערכת, עם אותן טעויות שהיו בפעם הראשונה שלחצתי על הכפתור הזה. חיבור קלוד לדפדפן ואחרי עשר דקות שהמחשב עובד גם זה כבר מאחורינו.

בעולם הקידוד של היום הדבר הכי חשוב הוא ההחלטה על מבנה המערכת. לקבל החלטה זה קשה, דורש מחקר, היכרות עם הקוד, הבנה של הספריות והאילוצים.

דבר שני זה הפרומפט. לכתוב פרומפט טוב שמשקף את ההחלטות זה קשה. אפילו כשיש פרומפט טוב לא תמיד זה מספיק כי מודלים הם לא מושלמים לכן שווה לשמור פרומפטים טובים אבל לא להתאהב בהם יותר מדי. בפיצ'רים גדולים אני שומר את הפרומפטים בגיט בתור הודעות קומיט או בקבצי Markdown בתוך תיקיית docs בפרויקט. זה לא מושלם אבל כן מאפשר להריץ את אותו פרומפט שוב.

והקוד? הקוד זה משחק מעניין. כמו שכשכתבתי קוד היה לי חשוב להסתכל על המערכת כדי להבין שהקוד שלי עובד, עכשיו כשאני כותב פרומפטים חשוב לי להסתכל על הקוד כדי לוודא שהפרומפטים שלי עובדים. פרומפט טוב יכול לרוץ כמה פעמים ולגרום לייצור קוד מאוד דומה. פרומפטים פחות טובים יצליחו לפעמים לייצר קוד טוב ופעמים אחרות לא. היום בלי לקרוא את הקוד אין לי דרך לדעת שהפרומפט שלי עבד כמו שתכננתי שיעבוד. הקוד עדיין מספר לי דברים על המערכת שאי אפשר לגלות רק בהסתכלות מבחוץ. אבל כשהקוד נמחק אף אחד כבר לא צריך להזיל דמעה. זאת בסך הכל עוד הזדמנות לבדוק את הפרומפט.