אפילו אם ניקח מודל לא חכם במיוחד כמו gpt5-mini ונבקש ממנו לכתוב משהו מאופיין היטב שאנחנו כבר יודעים איך לכתוב ושכל התשתית בשבילו מוכנה הוא יצליח וכנראה די טוב. לדוגמה:

1. הוסף למסך הפרופיל שדה חדש עבור כתובת. (במערכת שכבר יש בה מסך פרופיל ו flow של עריכה ושדות שנשמרים מתוך הפרופיל בבסיס הנתונים ומנגנון מתועד לעדכון הסכימה בבסיס הנתונים).

2. הוסף למסך הפרופיל שדה חדש עבור תמונת משתמש. יש לשמור את התמונה ב base64 בבסיס הנתונים.

3. כתוב תהליך רקע חדש שפעם בחמש דקות מוודא שעדיין יש תקשורת לבסיס הנתונים. (בתנאי שיש במערכת מנגנון שיודע להריץ תהליכי רקע ודרך מתועדת בה נכתבים תהליכי רקע ומוגדים זמני ריצה לכל תהליך).

4. הוסף כפתור למסך הניהול שמאפס למשתמש את הסיסמה (בהנחה שכבר יש פונקציה לאיפוס סיסמה במערכת).

רוב כלי ה AI לכתיבת קוד כבר משתמשים במנגנון כזה. הם יתנו למודל חכם לבנות תוכנית עבודה ואז למודל פשוט ומהיר יותר יתנו את החלק של הכתיבה. וגם המודלים הכי חכמים לא מצליחים לייצר פיתרונות יצירתיים ותשתיתיים לבעיות. הם לא יכולים לחשוב "מחוץ לקופסה" כי עבורם הקופסה מייצרת את החשיבה. המצב הנוכחי זה הפרומפט ולפיו הם יודעים לחזות מה יהיה הטקסט הבא.

כך נולד Workflow החלומות בעבודה עם AI: בן אדם חושב, בן אדם בונה תשתית, AI מממש פיצ'רים על בסיס תשתית זו כדי "לנצל" כמה שאפשר את התשתית, AI נתקע ומתחיל לעשות שטויות, בן אדם חושב ומרענן את התשתית. מה שמשפר את ה Workflow הזה זה לא מודלים יותר טובים אלא תשתית קוד יותר טובה - קוד מתועד, מסודר, שברור ל AI ולאנשים איך לממש את הפיצ'ר הבא.

ב Workflow החלומות, הנקודה בה AI נתקע ומתחיל לעשות שטויות היא לא באג היא פיצ'ר. היא לא משהו שצריך למנוע או לברוח ממנו או לחפש מודל חזק יותר שכן יצליח להתגבר עליה ולא מקום שבו צריך "לשייף קצת את הקוד" של ה AI בשביל שיעבוד.

הנקודה בה AI נתקע היא מטרת המשחק. היא ההבדל המזוקק בין בן אדם ל AI. בנקודה הזאת אנחנו פורחים כמתכנתים ומקבלים הזדמנות לחשוב, לבנות ולייצר את העולם של המערכת אותה אנחנו בונים. מתכנתים טובים מחפשים את הנקודה הזאת וצומחים ממנה.