אני מבין איך מרגיש מארק פילגרים.

מארק כתב את Dive Into Python וגם כתב מודול פייתון בשם chardet שמגלה מה הקידוד של מחרוזת. מארק רצה להשאיר מתנה לקהילה ובנה את הפרויקט ברשיון LGPL כדי לוודא שאם אחרים לוקחים את הקוד ובונים על בסיסו ספריה אחרת גם הספריה שלהם צריכה להיות חופשית.

ואני גם מבין איך מרגיש דן בלנשרד. עוד ב 2014 הוא ראה ש chardet הוא בסך הכל מימוש מחדש בפייתון של קוד ישן של מוזילה ולכן ממילא היה צריך להיות רשום ב MPL. בלנשרד הוא המתחזק של הפרויקט מ 2014, כלומר ב 12 השנים האחרונות. בלנשרד הוא זה שקיבל פניות ממשתמשים שרוצים להשתמש ב chardet ולא יכולים בגלל הרישיון כי אצלם בחברה אסור להשתמש ב LGPL, או כי הם משתמשים ב pyinstaller, וזה מייצר קובץ exe ולכן כל המודולים חייבים להיות חופשיים. ב 2021 היה זה בלנשרד שניסה לקדם את שינוי הרישיון שוב וראה איך ספריית requests הפופולרית נפרדת ב chardet בדיוק בגלל נושא זה.

אז מה הפלא שעם כל הדיבורים על קלוד קוד גם בלנשרד לא עמד בפיתוי? הוא בא לקלוד עם פרומפט שאומר "תבנה לי ספריה חדשה שעושה בדיוק מה ש chardet עושה אבל בלי לקחת כלום מהקוד המקורי". קלוד יצר מימוש פי 43 מהיר יותר ואמין באותה מידה בלי שום קוד משותף. כך נולדה גרסה 7 של chardet ואיתה ריב מתוקשר עם היוצר המקורי:

https://github.com/chardet/chardet/issues/327

אנחנו לא יודעים מה יהיה העתיד של עולם הקוד הפתוח. הניחוש שלי הוא שכל שיטת הרשיונות המגבילים הולכת להיעלם עקב חוסר יכולת אכיפה.