האנלוגיה הבאה של ריץ' היקי קולעת לנקודה שהרבה אנשים מרגישים:

What you are doing while using automation, instead of learning real-world truths, is attempting to divine the details du jour of some automaton. And striving to game them - e.g. ordering a custom burger (no onions) in order to get a freshly made one. Or filling voodoo.md with just the right incantations. You are only a software update from everything you've 'learned' being rendered obsolete by the latest algorithm. (A soggy cold burger from which the onions have been removed) You have traded working with the world to working for a capricious robot.

בגדול מה שהוא אומר זה שבעבודה עם AI אנחנו לא לומדים מיומנות אלא לומדים "לעבוד על" הכלי. במקום להשקיע בקידוד אנחנו מייצרים טכניקות שאמורות לגרום למכונה לייצר קוד טוב, בלי להבין מה זה בכלל אומר קוד טוב. הוא משווה את זה ללקוח ברשת בורגרים שמבקש המבורגר בלי בצל רק בשביל להכריח את הרשת להכין לו אחד טרי ולא לתת אחד שהכינו כבר לפני שעתיים.

הביקורת הזו קולעת בדיוק להצעה של דוד בוב ושל רבים אחרים בתעשייה - לפיה אם רק נבנה מנגנונים מספיק טובים לא נצטרך לקרוא קוד. נוכל להחליף את הבנתנו את המערכת בהבנה של מנגנוני הבקרה ושיפור איכות הקוד וכך נשפר את מהירות העבודה. בזה אני מסכים גם. החלום של אנשים רבים להפסיק לראות קוד לדעתי לא יתגשם בעזרת AI ולולאות משוב.

מצד שני לא הייתי זורק את כל ה AI מתחת לגלגלי משאית ה"אין מיומנות". כמפתח שקורא את הקוד אני יודע לראות עליית מדרגה בסולם האבסטרקציה ודחיפה לחשוב על ארכיטקטורה ומקרי קצה הרבה יותר מבעבר. למעשה בעבודה עם AI חשיבה, תכנון, ארכיטקטורה ומקרי קצה הם כל מה שנשאר. התוצאה, למי שמוכנים לקרוא את הקוד, לאתגר את עצמם ואת ה AI ולדרוש מהסוכן את המערכת שהם תכננו, היא פיתוח מערכות טובות ואמינות יותר.

אנחנו בנקודת החלטה. המצב הנוכחי לא יציב ועדיין מוקדם לדעת איך עולם התוכנה יראה בעוד שלוש שנים כשהאבק ישקע. מה שבטוח הוא שאני שמח לקרוא אנשים שמתעקשים להישאר מקצועיים וקרובים לקוד. יש לי תחושה שהמקצועיות תמשיך להשתלם.