הדעה הרווחת היא שאנחנו כותבים קוד גרוע כשאין זמן לכתוב קוד טוב או כשצריך לעבוד מול Legacy Code קיים או להתממשק לקוד חיצוני שאין לנו שליטה עליו. כמתכנתים אנחנו אוהבים לחשוב שאם רק היו נותנים לנו מספיק זמן, מספיק משאבים ומאפשרים לנו להשתמש בכל הכלים שאנחנו רוצים אז היינו מצליחים לכתוב קוד מעולה.

זה לעתים נדירות המקרה.

הפיתרונות הכי טובים שכתבתי לא היו אלה שכתבתי פעם ראשונה, לא משנה כמה זמן השקעתי באותה כתיבה ראשונה. המנגנונים הכי יציבים והכי גמישים שהצלחתי לבנות היו תוצאה של Refactoring ובדרך כלל יותר מאחד. קוד טוב הוא בסך הכל קוד גרוע שעבר מספיק שיכתובים כדי לנקות ממנו את הבאגים ולטפל כמו שצריך במקרי הקצה. קוד גנרי הוא בסך הכל קוד גרוע שעבר מספיק שכתובים כדי שבפעם הבאה שנצטרך להוסיף פיצ'ר הקוד כבר יהיה מוכן לשינוי.

זה לא סתם שכל Front End Framwork שהיתה בשכונה מספיק זמן עברה אינסוף סבבי Refactoring ובשלב מסוים גם כתיבה מחדש מאפס. באנגולר זה קרה במעבר מגירסה 1 ל-2, בריאקט במעבר מגירסה 15 ל 16 ובויו זה היה המעבר ל Vue3. אנחנו יכולים לקשקש עד מחר על Design Patterns וכתיבה נכונה, אבל בסוף כשמערכת פוגשת את העולם דברים משתנים.

קוד טוב הוא קוד חי, הוא קוד שאנחנו לא פוחדים לגעת בו, ושאנחנו משנים אותו כל הזמן. קוד טוב דורש מסגרת - של בדיקות, של ניהול תצורה; אבל יותר מהכל קוד טוב דורש קוד גרוע ממנו הוא יכול להתחיל ומתכנתים שלא מפחדים לשכתב עד שהקוד יהיה מספיק טוב. לפחות עד השכתוב הבא.