פייבל חזר וזאת הזדמנות מצוינת להיזכר שגם עם כל ההייפ, מודל חדש לא יפתור את הבעיות המבניות.

בשביל הדוגמה נתתי לו פרומפט יצירתי - תבנה לי אפליקציית צביעה עם קשת בענן וחדי קרן. התוצאה כאן:

https://github.com/ynonp/fable-coloring-app

נשים לב-

הקומפוננטות מורכבות מפונקציות מאוד מתוחכמות ומיותרות שלא יוסיפו בריאות למי שינסה לקרוא אותן או לשנות חלקים מהן. לדוגמה:

const circlePath = (cx: number, cy: number, r: number) =>
  `M ${cx + r} ${cy} a ${r} ${r} 0 1 1 ${-2 * r} 0 a ${r} ${r} 0 1 1 ${2 * r} 0 Z`;

זה נפלא עד שנזכרים שב SVG יש כבר circle שהיה עובד יותר טוב לבד. עכשיו אני מבין למה הוא כתב את זה ככה - היתה לו אבסטרקציה גרועה שהוא יצר (הפונקציה R שם אם תכנסו להסתכל על הקוד) והוא המשיך איתה את כל התוכנית.

וזו בדיוק הבעיה שיש לנו עם סוכני קידוד מאז שהם התחילו לכתוב קוד. למעשה המודל הכי טוב רק מחמיר את הבעיה, כיוון שהוא מצליח ליצור אבסטרקציות גרועות בצורה יותר יצירתית והולך איתן יותר רחוק. בעוד שמודלים אחרים היו מסתפקים בציור פשוט, אצל פייבל יש לי שתי תמונות עם אפשרות לעבור ביניהן, מנגנון Undo, אפשרות שמירה וצבע "קסם" קסום.

ככל שאני עובד יותר עם מודלים אני רואה בבירור שאין דבר כזה "המודל הכי טוב". מודלים יצירתיים יכולים לעזור במשימות מסוימות. מודלים חושבים יעזרו במשימות אחרות. מודלי קידוד מדויקים יותר טובים לדברים אחרים. לפעמים מודל סיני ייתן תוצאה טובה יותר מהפייבל הכי מתוחכם. לפעמים דווקא GPT או Gemini יקדם אותנו. המשחק הוא לא למצוא מודל אחד שפותר את כל הבעיות אלא להכיר את האקוסיסטם, להתיידד עם מודלים שונים ותמיד להיות ביקורתיים לגבי התוצאה.