סדרי גודל

לפני שהיו אופניים חשמליים יכולנו לרכב על המדרכות עם אוזניות ונראה שלאף אחד לא היה אכפת. בשנים האחרונות מאז כניסת החשמליים מתחיל גם זרם יחסי ציבור כללי נגד רכיבה על המדרכות ושלטים בכל מקום מנחים אותך לרכב רק על הכביש או בשביל אופניים.

קל לטעות ולהאשים את רוכבי האופניים החשמליים. האמת היא שפשוט לא היו מספיק רוכבי אופניים לפני כן בשביל שיתחיל להפריע.

לפני שכולם התחילו להשתמש במק היו הרבה פחות וירוסים למערכת ההפעלה OSX. היום נראה שכל יומיים שומעים על פירצה חדשה או Malware חדש שיצפין לכם את הקבצים. זה עדיין לא הקרנבל שיש בחלונות, אבל בהחלט מרגישים החמרה.

קל לטעות ולהאשים את אפל שהפסיקו להשקיע באבטחה ורק רוצים להגיע ליותר אנשים. האמת היא שפשוט לא היו מספיק משתמשים כדי לאתגר את אבטחת המערכת. כשיש יותר משתמשים גם יש יותר חשק לכתוב נוזקות וכופרות. אגב אותה הבעיה תקרה בלינוקס אם וכאשר כולם יעברו להשתמש בה.

לפני שהתחלת להתראיין לעבודה בחברות אמיתיות כתבת המון קוד שנראה מצוין ועבד מצוין. בנית אפליקציות ומשחקים וכתבת מערכות שאנשים שילמו כדי להשתמש בהן.

קל לטעות ולהאשים את המראיינים שלא רואים את הקוד האיכותי שאתה יודע לכתוב, או את האופן המהיר בו אתה פותר בעיות. האמת היא שהפתרונות שלך כנראה עבדו טוב בקנה מידה קטן, אבל בצוות עם עשרות או מאות מתכנתים נוספים הם כנראה יעבדו הרבה פחות טוב. סיכוי לא רע שכשמעלים את הכמות גם הפרספקטיבה משתנה.

הפתרון למתכנתים עצמאיים? לנסות להגביר את הלחץ בעצמנו. להתייעץ. להראות את הקוד לעוד אנשים. לכתוב יותר קוד פתוח. להתאמץ ולקבל ביקורת מאנשים שעובדים בסביבות שונות מכם, כדי ללמוד ולשפר.