חלוקה להקבצות בארץ החלה עם הקמת חטיבות הביניים בשנות השישים כדי להתמודד עם הקושי של מורים ללמד כיתות הטרוגניות. בתור מורה אני מכיר את הקושי הזה, ולי עוד יש מזל: אני מלמד הייטקיסטים מבוגרים. אני לא רוצה לדמיין מה עובר על מורה בחטיבת הביניים.

האמת היא שאין שום דרך ללמד בהרצאה פרונטלית ילדים ברמות ידע ומיומנות שונות. הרצאה פרונטלית קצרה מדברת לאנשים מסוימים ולאחרים לא. כשאתה צריך לעמוד ולהרצות שמונה שעות ביום לקבוצה מעורבבת של ילדים בחטיבה אין שום סיכוי להצליח לדבר לכולם. עם משמעת נוקשה והקבצות אולי תצליח לדבר רק לקבוצה קטנה של "מי שמקשיב", וזה בהנחה שהאחרים מסכימים לשבת בשקט ולהשתעמם.

גרוע מכך שהשיטה של הקבצות ואחרי זה יחידות לימוד קיבעה ילדים מסוימים על הישגים נמוכים יותר ממה שהם מסוגלים. בתי ספר גילו שמשתלם יותר להשקיע בתלמידים החזקים ומורים גילו שכל התלמידים החזקים מקשיבים באותו אופן, אבל החלשים מקשיבים כל אחד בדרך שלו. לכן להעביר הרצאה פרונטלית בהקבצה נמוכה היתה משימה קשה בדיוק כמו להעביר את ההרצאה בקבוצה המעורבת איתה התחלנו.

היום עם האינטרנט המצב התהפך. יש מיליון דרכים שונות ללמוד כל נושא, וכל אחד ואחת יכולים למצוא את השיטה שמתאימה להם. את יכולה ללמוד שפה דרך צפיה אינסופית בסדרות בשפה הזו; אתה יכול ללמוד פיזיקה דרך פיתוח משחק מחשב וכתיבת מנוע פיזיקלי עבורו או תרומה לקוד של box2d.

אז איך ללמד בכיתה הטרוגנית? התשובה פשוטה- לא ללמד. השקיעו את הזמן ביצירת סביבה שבה הילד ירצה ללמוד, ועזרו לכל אחד למצוא את הדרכים בהן הוא ילמד הכי טוב. למורים, זה אומר שנצטרך לקבל את העובדה שהעבודה שלנו היא לא להיות הבן אדם שמלמד פיזיקה הכי מעניין, אלא הבן אדם שיודע לתת לאנשים את הרצון וההתלהבות למצוא את box2d ולעוף איתו כדי לפתח משחק.