מילא לשלוח קורות חיים ושלא יחזרו אליך - שם אפשר לפחות להתנחם בהרגשה שזה לא אני, שפשוט אין לי את הניסיון הדרוש, שאני לא בדיוק מה שהם מחפשים, שאם רק הייתי עושה תואר הייתי מתקבל. זה לא אישי.

אבל להיכשל בראיון!? אותי אתם לא מקבלים!? עליי אתם מוותרים!? זה כבר ממש לא נעים.

אם נשים את האגו בצד האמת היא שגם כישלון בראיון לא קשור למי שאת או אתה, אלא בעיקר לתשובות שענית בראיון (שעה של שיחה), לשאלות ששאלת או לא שאלת ולתדמית הספציפית ששידרת. אנשים שמחפשים עובדים מחפשים תמיד תבנית מסוימת של העובד האידאלי, ובראיון הם מנסים לבדוק עד כמה אתם מתאימים לתבנית הזאת.

אחרי שהבנו את זה השלב הבא זה לנסות לקבל עוד מידע כדי ללמוד ולהשתפר לסיבוב הבא. שאלו את עצמכם: איזה תבנית ניסיתי לשדר? איזה תבנית שידרתי? מה היה הפער? אפילו תרשמו את זה.

לדוגמא לפני ראיון ארשום לעצמי שאני הולך להתראיין למשרת מפתח Junior שלימד את עצמו הכל ויודע לתקתק פרויקטים. אני כבר יודע שהאתגר המרכזי בתבנית כזאת זה השאלה אם אני מסוגל ללמד את עצמי את הדברים הנכונים. אז עכשיו במהלך הראיון אני הולך להיות מאוד רגיש לשאלות טכניות על נושאים שאני אמור לדעת ושאני בטוח שאני יודע את התשובה. בשאלות כאלה יש פוטנציאל גדול לענות מהר מדי תשובה לא מספיק מעמיקה. אז בסוף הראיון כדאי לרשום בצד את כל השאלות שידעתי את התשובה להן, ולחפש באינטרנט כל אחת לראות אם יש שם איזה טריק (או אפילו לשאול חבר שעובד כבר בתעשיה מה דעתו).

בשורה התחתונה הראיון זה פשוט משחק התאמה, ואתם יכולים לבחור מה אתם משדרים ולהמשיך לשפר עד שזה מצליח. כשמסתכלים על זה כמשחק אני חושב שיותר קל לזהות את הבעיות ולשפר לאט.