אנשים שמסיימים לימודים הרבה פעמים מופתעים מחוסר הנכונות של חברות לתת להם הזדמנות. אנחנו אוהבים לדמיין שאם רק נצליח למצוא עבודה אז אחרי כמה שבועות כבר נקלוט את מה שצריך לעשות שם ונסתדר עם זה, שבתכנות קצת חיפוש בגוגל ומצליחים לפתור כל בעיה.

אבל העולם לא מוכן לתת לנו את ההזדמנות.

ויש לזה שתי סיבות: קודם כל העולם יודע שלא כולם מצליחים לכתוב קוד באותה איכות. שיכול להיות שלא משנה כמה אינטרנט וזמן והנחיה יהיו מסביבי אני עדיין לא אצליח להתמודד ברמה טובה עם הבעיות של אותו ארגון. וכן זה הולך נגד כל אינטואיציה שיש לכם ונגד כל הדברים שהתרבות הפופולרית החדירה לכם לראש ועדיין זאת האמת. בתרבות העבודה של היום יש עובדים שיצליחו לעשות את העבודה ויש עובדים שלא יצליחו.

והסיבה השניה העוד יותר מפתיעה היא שקשה מאוד להבדיל בין מתכנת שיצליח לעשות את העבודה לעובד שלא יצליח. שני המתכנתים נראים בדיוק אותו דבר. מדברים בדיוק אותו דבר, ועושים בדיוק אותו דבר ביום יום שלהם. זה לוקח חודשים של עבודה עם בן אדם להבין אם הקוד שהוא כותב הולך לשבור את המערכת. ראיתי מספיק מקרים שמתכנתים גרועים התגלו הרבה יותר מדי מאוחר אחרי שכבר אי אפשר היה לתקן את העבודה שלהם.

לכן האנשים שצריכים לגייס אתכם יעשו הכל כדי לא לתת לכם הזדמנות. טעות שלהם עלולה לעלות מאוד ביוקר.

פיתרון? הנה שניים- כיוון אחד זה למצוא הזדמנויות בהן למעסיק אין בעיה לפשל. משרד פרסום לא יחשוב פעמיים לפני שייקח פרילאנסר לבנות דף נחיתה, כי במקרה הגרוע הם יוציאו את העבודה לפרילאנסר אחר. כן יהיה עיכוב קטן מול הלקוח שלהם אבל לא משהו שאי אפשר להתאושש ממנו.

כיוון שני זה לצמצם את הסיכון. להיראות יותר כמו הימור בטוח. סיום תואר בהצטיינות באוניברסיטה מובילה מכוון לשם וגם שותפות בפרויקט קוד פתוח משמעותי בעולם התוכן של החברה בה אתם רוצים לעבוד.

אבל הכי חשוב לא לקחת ללב. זה לא אישי וזה לא בגללכם. בחלקים גדולים מעולם התוכנה פשוט אין הזדמנות שניה.