בורח להרים
כל פעם שאני ניגש להתכונן להרצאה על נושא שאני לא הכי מכיר אני עובר פחות או יותר את אותם שלבים ביחס שלי כלפי נושא ההרצאה:
הכי קל בעולם - זה הכל? אין פה כלום מתחת. איך אפשר לדבר שעה על זה?
אה רגע זה מעניין, למה הם כתבו כאן את הפונקציה הזאת ולא את ההיא?
מה הולך פה?! איך לא ראיתי את כל ערימת התיעוד הזאת עד עכשיו? אין מצב שאצליח ללמוד את כל זה בחודשיים (או אפילו בשנתיים)... חייב לברוח להרים.
אה ככה זה עובד. עכשיו אני מבין. בעצם זה לא כזה שונה מהדבר ההוא שאני כבר מכיר.
נחמד! איזה יופי שהם חשבו גם על הטריק הזה... אני מתחיל לאהוב את הטכנולוגיה הזאת.
יצאה אחלה מצגת. אני שמח שלקחתי את הפרויקט הזה ולא ברחתי להרים.
והדבר המדהים כאן הוא שהפחד והרצון לברוח להרים לא נעלם, גם אחרי אלף מצגות. באנגלית יש משפט "The only way out is through". אז נסו גם אתם לרוץ בתוך ולא לברוח להרים. ואם אתם ממש חייבים לברוח אז לפחות קחו משהו לשמוע בדרך: