חלק חשוב שאנשים נוטים לשכוח מהעבודה של פרילאנסר הוא הדאגה לעתיד. שכירים עוד יכולים להשאיר את החלק הזה לבוס (היום פחות מבעבר, אבל עדיין), אבל פרילאנסרים? אם לא תשתלו היום זרעים לא יהיה לכם מה לאכול בשנה הבאה.

וגם אם אתם ממש טובים בלתמחר את השירותים שלכם, כדאי לזכור שכששותלים זרעים המשחק קצת שונה. אי אפשר למדוד ROI של ביקור ב Meetup, של פוסט בבלוג או אפילו של השתתפות בדיון מקצועי בפייסבוק.

הפרילאנסרים הטובים ביותר שראיתי מחלקים את הזמן שלהם אבל לא את איכות העבודה. אחוז מסוים מהזמן הם ישקיעו את כל הלב והנשמה בפרויקטים שלא מכניסים שקל אבל יוצרים הזדמנויות, ואת שאר הזמן מוכרים ללקוחות שמוכנים לשלם ויודעים בדיוק מה הם הולכים לקבל.

והאינטרנט הפך את המשפט בכותרת לקצת מטעה. הזורעים בדמעה בוכים אבל הם גם יודעים שעוד מעט העבודה תיגמר ויוכלו לנוח עד שהעצים יגדלו. עם האינטרנט השדה הוא אינסופי, ועבודת השתילה לעולם לא תיגמר. שווה להתאמץ למצוא את ההנאה גם בשתילת העצים ולא רק בקציר, כי אתם הולכים לעשות את זה די הרבה.