יש הבדל גדול בין ה Concurrent Mode החדש של ריאקט לבין ריאקט הוקס. ואני לא מתכוון שהראשון ניסיוני והשני כבר מזמן בפרודקשן, אלא הבדל מבחינת מה אפשר לעשות עם הדבר הזה.

ריאקט הוקס זה פיצ'ר חדש שלוקח משהו שעשית ממילא והופך אותו להרבה יותר פשוט. זה פותר את אותה בעיה בצורה טובה יותר. זה מעולה.

לעומתו Concurrent Mode פותר בעיה שהרבה אנשים בכלל לא נגעו בה לפני כן. היא היתה קיימת פשוט התעלמנו ממנה או הלכנו לידה. ברור שיישומים שישתמשו ב Concurrent Mode יוכלו להגיע לביצועים טובים יותר, אבל בשביל יישומים שרוצים להגיע לאותה חוויה בה הם היו קודם אפשר לדלג על זה.

דוגמא דומה להבדל הזה מ TypeScript היא ההבדל בין האופרטור ?. ל Assertion Functions. הראשון עוזר לקצר קטעי קוד כאלה שכמעט כולם כותבים:

let x;
if (foo != null) {
    if (foo.bar != null) {
        if (foo.bar.buz != null) {
            x = foo.bar.buz();
        }
    }
}

המנגנון השני מוסיף לשפה תמיכה בפונקציות assert שרק מעט אנשים משתמשים בהן.

וכמובן האהוב עליי משפת פייתון הוא סימן הקו-תחתי שמאפשר לנו לכתוב:

x = 1_000_000

כדי לשים את המספר מיליון במשתנה x בלי להתבלבל באפסים.

כשאנחנו שומעים על פיצ'ר חדש בשפה שאולי לא הכרנו, מועיל לשאול קודם "איזה בעיה הפיצ'ר הזה בא לפתור?" ולבחון אם בכלל זאת בעיה שרלוונטית אליכם. הרבה יותר קריטי להשקיע בלימוד פיצ'רים שהופכים את הקוד שלכם לקריא ונקי יותר, ושפותרים בעיה שכבר התמודדתם איתה לבד (אולי לא בהצלחה), מאשר ללמוד על עוד יכולת שייקח הרבה זמן עד שנגיע להשתמש בה.