מילה אחת ביום

05/05/2020

אחת החוויות שאנחנו לא ממש יודעים להתמודד איתן היא ללמוד משהו ממש גדול. משהו שכשאתה מתחיל אותו אתה יודע שבמקרה הכי טוב אתה הולך להקדיש כמה שעות ביום בשנתיים הקרובות כדי להצליח לעשות משהו מועיל קטן.

כי הבעיה שמאוד קשה להסתכל כל כך רחוק ועוד לשמור על מוטיבציה. תמיד יש בעיות, תמיד יש דברים יותר חשובים וכמובן תמיד יש את התחושה שממילא אני הולך להתייאש מזה מתישהו, אז עדיף לוותר כבר עכשיו.

אוניברסיטה או קורס לטווח ארוך עוזרים לנו להתמודד עם הקושי כי הם מאפשרים להוריד מהגב את הדאגה שזה לא יצליח. כשאתה נרשם לתואר שני עם התמחות ב Machine Learning אתה יודע שבעוד שנתיים אתה תהיה במקום שיכול להתחיל לחפש עבודה בתחום. אבל כשאתה מתחיל ללמוד את זה מאפס וצריך לבנות לעצמך את כל התוכנית, פוטנציאל היאוש הוא הרבה יותר גדול.

שיטה אחת שעובדת בשבילי כשצריך ללמוד משהו מאוד גדול לתקופת זמן ארוכה היא להגדיר יעד יומי נמוך ממש. למשל לקרוא פיסקה ביום ולהבין אותה, או לכתוב מאמר קצר על משהו קטן שלמדתי. ברור שאם אני לומד רק פיסקה ביום מתוך ספר ענק שצריך לקרוא עוד 10 כמוהו בשביל להבין ML אני לעולם לא אסיים. אבל זה ממילא לא יהיה המצב: כשהיעד היומי נמוך אנחנו שמחים כל פעם שעברנו אותו, וזה עושה חשק להתיישב ולהשקיע יותר זמן, השקעה שמביאה תוצאות יותר טובות.

לאורך זמן הניסיון לרוץ ספרינט ולהספיק ללמוד (למשל את כל ריאקט בשבוע) הוא הרסני. אם יש לך ראיון עבודה על ריאקט עוד שבוע הסיכוי להספיק ללמוד הכל בזמן הוא כמעט אפסי. אבל, אם תשימי יעד של לכתוב תוכנית ריאקט קטנה כל יום, אז אחרי כמה ימים כבר יהיה לך חשק לקרוא קצת יותר על התוכנית היומית או לכתוב דווקא שתי תוכניות באותו יום ולאט לאט קצב הלימוד יגדל באופן טבעי.