מכונת הזמן

21/05/2020

המוח האנושי ממש גרוע בלזהות שינויים לאורך זמן. אם אני רואה קורס בישול ולומד שם טכניקה חדשנית איך לקלף בצל בלי לבכות, אז החיים שלי השתנו מקצה לקצה תוך חמש דקות והכל טוב, המוח שמח. אבל, אם אני לוקח קורס ריאקט? כאן המצב הרבה יותר מסובך.

בצפיה ראשונה בקורס אני לומד איך ריאקט עובד ואולי מבין איך לכתוב קומפוננטות פשוטות. אחרי זה אני מנסה לתרגל ולא מצליח כלום, אז שואל כמה שאלות וצופה שוב, ואז מבין קצת יותר ומצליח לפתור את התרגילים של הקורס. ואז אני מנסה לכתוב פרויקט בעצמי ושוב ולא מצליח כלום, אז חוזר לצפות בשיעורים פעם שלישית (או רביעית), עובר מחדש על התרגילים, מתקדם קצת עם הפרויקט וחוזר לצפות בקורס, ואחרי חצי שנה של לימוד אני מצליח להרים את הפרויקט עליו חלמתי.

בתוך החצי שנה הזאת של הלימוד למדתי כל כך הרבה טכניקות וטריקים קטנים, אבל כל יום וכל שעה השיפור היה כל כך קטן שקשה לראות אותו, ובגלל שקשה לראות את השינוי קשה מאוד לשמור על אותה רמת מוטיבציה ובאמת לשרוד את החצי שנה של לימוד. זאת אני חושב הסיבה המרכזית שקשה יותר להתמיד בקורסי אונליין בהשוואה לקורסים בכיתות.

טריק קטן שעוזר לי לפעמים הוא לבנות מכונת זמן. לא כזאת מתוחכמת שיודעת לקחת אותך לעתיד, אלא מכונת זמן פשוטה שבסך הכל מצליחה לקחת אותך שבוע אחד אחורה בחיים. וזה קל: אחרי שבוע של לימוד לוקחים תרגיל ששברנו עליו את הראש רק לפני שבוע, ומנסים לפתור אותו שוב. כמעט תמיד נגלה שהדבר ההוא שהיה ממש קשה הפך למשהו שאנחנו כבר יודעים להסתדר איתו, ואולי אפילו קצת משעמם.

וזה סוג השיעמום שאני הכי אוהב - כשדברים שהיו קשים הופכים למובנים מאליהם.