פימסלר ודואולינגו הן שתי אפליקציות ללימוד שפות, שתיהן מבטיחות שתלמדו שפה חדשה בתוך השקעה קצרה כל יום (דואולינגו מתחייבים ל 15 דקות ביום, פימסלר רוצים 30) ועם אף אחד מהן לבדה לא תצליחו ללמוד שפה חדשה. אבל פה בערך נגמר הדימיון.

בקורס של פימסלר (*) אתה לומד מהר מאוד לדבר כמו Native כי הם שמים דגש על משפטים שימושיים מחיי היום יום - למשל ״אני רוצה קפה״, ״את פה לבד?״, ״מה תרצי לאכול?״, ו״רוצה לעלות אליי לדירה לשמוע תקליטים?״.

דואולינגו לעומת זאת מתמקד בחזרה אינסופית על משפטים טיפשיים להחריד: ״אבא הנה מנוע״, ״איפה יש מונית?״ ו״המזוודות ברכבת״.

כשהתחלתי ללמוד צרפתית התאהבתי במהירות של פימסלר. תוך כמה שבועות כבר ידעתי את כל המשפטים שתייר יכול לקוות אליהם והרגשתי אלוף העולם. את הבעיה ראיתי רק כשהגעתי לטיול בפאריז ... אף אחד מהמשפטים שלי לא עבד ואני לא הבנתי מילה מהתשובות שלהם.

לקח לי שנים להתאושש מהטראומה ולנסות את דואולינגו. בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה: מה זה המשפטים הטפשיים האלה? הרי למדתי דברים הרבה יותר מתוחכמים לפני כמה שנים בפימסלר. ועוד יותר לא הבנתי למה הוא נטפל לשטויות וכל הזמן מסמן לי טעויות על דברים שהיו נראים לי ממש סבבה.

אבל דווקא ההתעקשות של דואולינגו השתלמה. במקום ללמוד משפטים כמו תוכי התקדמתי צעד אחרי צעד, המשכתי מדואולינגו לקרוא ספר ראשון בצרפתית ואז עוד אחד - וכשבסופו של דבר הגעתי לטיול הבא בצרפת כבר דיברתי בכיף עם המקומיים כמעט בלי אנגלית.

וכן הבדלי גישות כאלה בהוראה קיימים בכל תחום ולא רק כשלומדים שפות. וכן גם בתכנות הנטיה הטבעית שלנו היא לחפש את הקורס שילמד אותנו לכתוב משחקים ופרויקטים של מקצוענים בכמה שפחות זמן. וזה בסדר. רק כדאי לזכור שאם עשיתם את כל זה ועדיין לא מצאתם עבודה, אולי כדאי לנסות את הגישה של דואולינגו.

(*) כל מה שכתבתי פה על פימסלר נכון לשנת 2008. ואם יש משהו שכואב בכל הסיפור זה שלקח לי עשר שנים לקבל אומץ ולנסות שוב בגישה אחרת. אני מקווה שפימסלר עובד טוב יותר היום ובעיקר מקווה שלכם ייקח פחות זמן להתאושש מחוויות למידה כושלות כדי לנסות גישה אחרת.