ישבתי היום מעל שעה לכתוב 4 שורות קוד. 4. בואו נחזור עוד פעם על המספר הזה: 4 שורות. בשעה. ובואו - זה לא שה-4 שורות האלה יודעות למצוא חיסון לקורונה. בסך הכל 4 שורות שעושות ממש ממש מעט.

ואני יודע, שבשפה אחרת הייתי כבר כותב בזמן הזה לפחות חצי מערכת. ולמה דווקא בפרויקט הזה צריך להשתמש בטכנולוגיה ההיא שאני בכלל לא מכיר? ואיך כולם מסבירים שהטכנולוגיה הזאת היא הדבר הכי מדליק בעולם, והיא חוסכת זמן ועושה הכל הרבה יותר טוב. ואני? אני עדיין עם אותן 4 שורות, וכבר מתקרב לשעתיים. ולאט לאט מתחיל לחשוש שהיום הזה הולך להסתיים עם הרבה פחות מ-4 שורות, ושאולי כדאי לעצור עכשיו כל עוד אני בפלוס.

ואז אני נזכר-

לימוד זה לא לינארי, וקוד זה לא מפעל. את התמונה הגדולה רואים רק אחרי חודשים או שנים של עבודה ולימוד. אלה היו שעתיים טובות של לימוד בלי קשר לכמה שורות קוד כתבת.