אחד העקרונות הראשונים שלמדתי בבית ספר היה עיקרון ה"מינימום הנדרש". זה עיקרון ידוע של העולם התעשייתי שאומר שאם אפשר להגיע למטרה בפחות השקעה אז זה כדאי. לדוגמה מפעל שמצליח לייצר כסא בפחות השקעה יוכל להרוויח יותר על הכסא או להוריד את המחיר ולמכור יותר כיסאות.

וכך בתור תלמידים למדנו שאם אפשר ללמוד 10 שעות ולקבל 100 אז אין טעם ללמוד 20 שעות (כי ממילא לא תקבל יותר מ 100).

הבעיה מתחילה כשאנחנו מנסים להביא את העיקרון הזה לעולם העבודה. חברים מהדור שלי, ועוד הרבה יותר מזה המילניאלים, מגלים שרוב העבודות דורשות יצירתיות, מנהיגות ויכולת להמשיך ללמוד כל הזמן. אבל אפילו אלה מאיתנו שמצליחים למצוא עבודת בית-חרושת שבה אפשר להסתדר עם "המינימום הנדרש" מגלים מהר מאוד שהם לא יכולים להתמיד בה. גם אנחנו העובדים מרגישים את הריקנות בעבודה מסוג זה ומחפשים להתפתח.

יהיה נחמד אם בתי הספר של העתיד יתחילו ללמד ילדים על עיקרון "המקסימום האפשרי" - והוא העיקרון שבסביבות מתאימות, ככל שנשקיע יותר כך נקבל תוצאה יותר טובה. לדוגמה:

1. ככל שתלמדי יותר שפות תכנות, כך יהיה לך קל יותר ללמוד את השפה הבאה.

2. ככל שתבני יותר משחקים, כך יהיה לך קל יותר לבנות את המשחק הבא.

3. ככל שתעבירי יותר הרצאות כך תגיעי יותר מוכנה להרצאה הבאה.

לא בשביל הציון. לא בשביל המשכורת. לא בשביל הקידום. פשוט כי אפשר.