תרגיל אחד מספיק

30/10/2021

הילד שלי בכיתה ד קיבל שיעורי בית במחשב באנגלית: המחשב מקריא מילה ואז הילד צריך ללחוץ על התמונה של המילה שהוקראה. המטרה כנראה לתרגל אוצר מילים או לאמן את הילד לזהות מילים מקריאה או מה שלא יהיה. אבל בגלל שיש יחסית מעט מילים ברשימה, וההתחלה של כל מילה היא שונה, אז מהר מאוד הוא תפס את הפרנציפ ואיך שהרובוט התחיל רק להקריא את ההברה הראשונה של המילה מיד הילד לוחץ על התמונה המתאימה כדי להתקדם. זה קסום ולא יעיל באותה מידה.

לשאלה שלי למה הוא לא מקשיב לכל המילה הוא ענה שהוא היה שמח להקשיב אבל התרגיל חוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים שזה חסר טעם ומשעמם. הוא מעדיף לסיים את זה מהר ולהתקדם לדברים שהוא באמת רוצה לעשות.

קסום.

את האפקט לטווח הרחוק של כאלה תרגילים אפשר לראות בצורת הלימוד הלימוד שלנו כמבוגרים: במקום להחליט שאנחנו מקדישים שעה לתרגול, אנחנו לוקחים רשימת תרגילים ומחליטים שצריך לסיים את כולה, ואז נכנסים למצב עבודה בו אנחנו מנסים לסיים את כל התרגילים כמה שיותר מהר. כאילו אם "סיימתי" רשימה אקראית של תרגילים זה אומר משהו על רמת הידע שלי.

במקום לחפש התאמות שוב ושוב היינו יכולים להחליט שאנחנו מתמקדים רק במילה אחת. אנחנו מחפשים שירים (באנגלית) עם המילה הזאת, סיפורים (באנגלית) עם המילה הזאת, מנסים למצוא אותה בסרטים (באנגלית) ביוטיוב, מכינים מדבקות עם המילה הזאת (באנגלית) ומדביקים על חפצים בבית. לימוד חופשי שמתחיל ממילה אחת מוביל לבד לידע נרחב בהרבה מאשר לימוד מבוסס צ'קליסט.

אני לא חושב שבתי ספר הולכים להשתנות בתקופה הקרובה. אבל אם כבר סיימתם את הבית ספר ואתם מחפשים ללמוד נושא טכנולוגי חדש, שווה לזכור את הדברים שלא אהבתם בשיטת הלימוד שלהם ולא לחזור עליהם עכשיו. תרגיל אחד מספיק, ועדיף לפתור אותו כמה שיותר לאט.