אחרי מספיק זמן עבודה עם טכנולוגיה אנחנו מתחילים לזהות באופן אוטומטי את כל הדרכים בהן הטכנולוגיה הזאת יכולה להישבר, ויודעים לחפש את השגיאות בכל מקום שהן עשויות להיות, ויודעים גם לבעוט בתוכנית בדיוק במקום הנכון כדי לזהות נקודות תורפה.

במעבר לטכנולוגיה חדשה כל זה נעלם, ואנחנו תקועים במקרה הטוב עם דרך אחת או שתיים לזהות שגיאות. כשהדרך הזאת לא עובדת קשה לראות מה הצעד הבא.

וככה אנחנו מגיעים להדביק הודעות שגיאה שאנחנו לא מבינים בגוגל, בתקווה שמישהו כתב משהו שאולי יעזור, או יותר גרוע מוסיפים עוד ועוד הודעות הדפסה רק כדי לראות מה לא בדיוק עובד כמו בספר.

שווה לשים לב להתנהגות כזאת ולבנות גם סביבה תהליך למידה: אחרי שמצאתם מה באמת נשבר ואיך לתקן את זה, נסו למצוא איך לזהות שגיאות דומות בעתיד, ובאיזה דרכים נוספות היה אפשר להסתכל על המערכת כדי ששגיאה כזאת בעתיד תהיה יותר ברורה. "מה עושים כשזה נשבר" זה עוד סוג של מיומנות ספציפית לטכנולוגיה שחשוב ללמוד במקביל ללימוד אותה טכנולוגיה.