רק פוסטים טובים

אני חולם לפעמים לכתוב רק פוסטים טובים. שכל פוסט יהיה פצצה ויקבל אלפי שיתופים, שכל מי שקורא או קוראת אותו פתאום ירגיש מואר ומלא מוטיבציה. ומה בעצם הבעיה? הרי לכתוב פוסט טוב ולכתוב פוסט רע לוקח בדיוק אותו זמן. אם ממילא אני יושב לכתוב כל יום, לא עדיף לכתוב רק את הטובים? בשביל מה לבזבז זמן על פוסט שאף אחד לא יקרא?

כשאנחנו חושבים על הצלחות אני בטוח שלכל אחד יש מטרות שונות- אולי את רוצה לפתח כלי עבודה ותהליכי עבודה טובים יותר לצוות, כדי להפסיק לכבות שריפות כל היום; אולי אתה רוצה למצוא עבודה חדשה במשכורת גבוהה יותר ובתנאים יותר טובים; אולי את חולמת שפרויקט הצד שבנית יתחיל להכניס כסף ותוכלי לעזוב את העבודה ולהשקיע רק בו.

כל אחד מהחלומות האלה דורש השקעה ומוטיבציה וזמן ויותר מהכל הרבה זמן מיותר. הרבה זמן שבו תכתבי כלים שאף אחד בצוות לא ירצה להשתמש, ותחטפי על הראש כי עדיף להשקיע את הזמן בלתקן באגים. הרבה זמן שבו תלמד ותתכונן לראיונות ובסוף לא תתקבל ותצטרך ללמוד נושאים חדשים לקראת הראיון הבא. הרבה זמן שיושקע בפרויקט הצד שתצטרכי לזרוק עד שתגיעי בסוף לרעיון שכן יצליח.

קל לראות למה אנחנו מתפתים להפסיק ללכת לראיונות כי "אני לא מתקבל לשום מקום"; להפסיק לכתוב כלים כי "אף אחד פה לא באמת רוצה לשפר"; להפסיק לבנות פרויקטי צד כי "אני לא מספיק טובה בשביל לבנות משהו רציני" או להפסיק לכתוב כי "אני לא כותב מספיק טוב". כבני אדם אנחנו רוצים להשתייך, רוצים לקבל משוב חיובי, רוצים להצליח. התחושה הכי טבעית בעולם היא להפסיק כי זה פשוט לא הולך.

ולמרות שביום רגיל אני תמיד בעד להקשיב לרגשות, בסיפור הזה הרגש לא עוזר. במקום זה, שווה לנסות להוסיף את המילה "עדיין":

  • אני עדיין לא כותב מספיק טוב, וזה בסדר להמשיך לעשות דברים שאני עדיין לא מספיק טוב בהם.

  • אני עדיין לא עובר ראיונות, וזה בסדר להמשיך להתכונן וללכת גם אם בסוף לא אחליף עבודה. ללימוד עצמו גם יש ערך.

  • אני עדיין לא מספיק טובה בשביל לבנות ולשווק פרויקט צד רציני. וזה בסדר להמשיך לכתוב פרויקטי צד גם אם הם לעולם לא ירוויחו כסף. העבודה עליהם מעשירה אותי ומשמחת אותי.

  • אני עדיין לא הצלחתי להטמיע את תהליכי העבודה שרציתי בצוות, וזה בסדר להמשיך לנסות גם אם הבוס לא אוהב את זה. אני מעדיף להיות הבן אדם ששואף למצוינות מאשר עוד בורג במערכת.

"רק פוסטים טובים" זה חלום יפה, אבל לא יעד מעניין במיוחד. כשהכל מצליח זה בסך הכל אומר שאתה לא מנסה דברים מספיק מעניינים.