• בלוג
  • ואז הם הציעו "בואו נחליף את ה Backend"

ואז הם הציעו "בואו נחליף את ה Backend"

בדרך כלל כשחושבים על קוד "קריא" אנחנו חושבים על קוד שמי שקורא אותו יכול להבין מה הוא עושה יחסית בקלות, ועל קוד לא קריא בתור קוד שצריך מאוד להתאמץ כדי להבין מה קורה בו. כשמסתכלים על פונקציה בודדת קל לראות איזה דברים הופכים קוד ללא קריא למשל כשהפונקציה ארוכה מדי, כוללת המון תנאים ושמות המשתנים הם פשוט רצף אקראי של אותיות. במערכת גדולה כבר הרבה יותר קשה לחשוב על קוד קריא דרך היכולת "לקרוא" אותו, פשוט כי יש יותר מדי ממנו. וככל שיש יותר קוד ככה יהיה יותר קשה להבין מה כל חלק עושה ובמה הוא תלוי.

דרך נוספת לדבר על קוד קריא שאולי יותר מתאימה למערכות גדולות תהיה לבדוק כמה מסובך לענות על שאלה ספציפית לגבי הקוד, ואז להכין לעצמנו רשימה של שאלות שחשוב לנו שיהיה קל לענות עליהן. בניגוד ל"כמה הקוד מובן", כשיש לנו שאלה ספציפית בראש הקריטריון הופך ליותר קשיח.

בשביל הדוגמה נדמיין Service שכתוב בריאקט ומתחבר לשרת Backend, אבל גם מתחבר לכל מיני APIs ברשת. בקוד יש כמה מאות קומפוננטות, חלקן לוקחות מידע מה Backend דרך SWR, חלקן מעדכנות מידע באמצעות fetch וקומפוננטות אחרות משתמשות בממשקים ייעודיים של APIs חיצוניים כדי לתקשר עם אותם APIs. ועכשיו נשאל "איפה אני מוצא רשימה של כל בקשות הרשת שה Service שלי מסוגל להוציא?"

במקרה הטוב אם הקוד קריא ביחס לשאלה הזאת יהיה לנו במערכת קובץ אחד שמטפל בכל הבקשות שיוצאות מהיישום ומהווה "נקודת יציאה" לכל Backend או API. הקומפוננטות תמיד יעברו דרך נקודת יציאה זו וכך בשביל לענות על השאלה צריך רק לפתוח את הקובץ.

במקרה הפחות טוב כל קומפוננטה תקרא בדרך שלה ל API או ה Backend שהיא עובדת מולו, ונצטרך לעבור על הקומפוננטות אחת אחת כדי לאסוף את כל הקריאות.

קשה מאוד לכתוב קוד שיהיה קריא ביחס לכל שאלה, אבל לאורך זמן ככל שנאסוף יותר שאלות שמעניינות אותנו נוכל לכוון את הקוד שלנו כדי שיהיה קריא ביחס לאותן שאלות, וכך לשפר את איכות המערכת ומהירות הפיתוח.