לקוף יש בעיה

לקוף יש בעיה. הוא לא מוצא את אמא שלו. אז הוא פוגש פרפר ויחד הם יוצאים לחפש, והם לא יוותרו עד שימצאו, כי בלי אמא אי אפשר.

ובזמן שהם מחפשים הקוף לא שם לב לזמן שעובר, לבעיות האחרות שמצטברות ולבעיות שעוד יגיעו. הבעיה הזאת שיש לקוף היא הדבר היחיד שחשוב. והנה רק עוד כמה רגעים והוא מוצא ויכול להמשיך הלאה.

מי מאיתנו לא הרגיש כמו אותו הקוף, שרק צריך עכשיו לפתור את הבעיה הקריטית שעומדת מולנו, ושהפיתרון שלה נראה כל כך קרוב אבל כל פעם רק מתרחק מחדש. הרצון להיתקע על בעיה הוא מובן ולכאורה מגדיל את הסיכויים לפתור אותה, אבל זה לא תמיד המצב:

  1. לפעמים דווקא לחכות קצת יכול לעזור לשים את הבעיה בפרופורציה, או להפוך אותה ללא רלוונטית.

  2. גם אחרי הבעיה הכי גדולה יהיו בעיות גדולות נוספות. לעזוב הכל כדי לפתור בעיה אחת עלול להשאיר אותנו בלי משאבים לבעיה הבאה.

  3. רוב הזמן חוץ מהבעיה הגדולה יש גם כל מיני בעיות קטנות שמלוות אותנו. התמקדות רק בבעיה אחת חוסמת אותנו ולא מאפשרת להתקדם בכיוונים נוספים שאולי גם יועילו לפיתרון הכללי, ושיעזרו לשים את הבעיה הגדולה בפרופורציה.

בעיות צריכות שנשב עליהן ונפתור אותן, אבל בעיות מעניינות דורשות פיתרונות יצירתיים ולוקחות זמן. זה בסדר גם לשים בעיה בצד לכמה ימים, להתקדם בכיוונים אחרים ולחזור אליה עם כלים טובים יותר בהמשך.