רגעים של הארה

בשביל רגע של הארה לא מספיק להיחשף למידע חדש או להשתכנע שמשהו חדש הוא נכון. אין שום הארה בלקרוא עוד עובדה על דינוזאורים באיזה ספר טבע, או בלגלות איך לכתוב פונקציה אנונימית בסקאלה. זה פשוט עוד פריט מידע שמצטרף לאינסוף פריטי מידע אחרים בראש.

בשביל רגע של הארה דרוש גם מתח ודרושה התנגשות. התנגשות בין המידע החדש למשהו קיים. גילוי שתוצאתו ויתור על הישן והחלפתו בידע מעמיק יותר.

חשבו על הארות כמו "אהה - עכשיו אני מבין למה צריך Virtual DOM" או "אהה - עכשיו אני מבין איך אפשר לחיות בלעדיו" ובעיקר "עכשיו אני מבין למה מה שניסיתי לעשות לא יכול לעבוד".

והארות דורשות מאמץ. הן דורשות מאיתנו לחפש להוכיח מחדש כל הזמן את האמיתות הישנות, כל הזמן לחשוף דברים שהאמנו בהם אפילו בצורה לא מודעת, ולהיות מוכנים להיפרד מאותן אמיתות כשמידע חדש מגיע.

"בואי ננסה, אולי אני טועה" זו תשובה מצוינת כשאנשים מציעים רעיונות מוזרים (כמובן כל עוד אפשר לגדר את הסיכון).