תיעדוף

אחד הקשיים של עבודה בעולם המודרני הוא שאין לה סוף. אף אחד לא חוזר הביתה עם הרגשה של "איזה כיף סיימתי את כל העבודה ועכשיו אפשר לנוח". תמיד יש עוד מה לעשות וזה כך בכוונה.

והקושי הוא שעבודה אינסופית מכריחה אותנו לתעדף, לבחור כל יום איזה בעיות לפתור ואיזה בעיות להשאיר בצד. ותיעדוף לא רק שאינו הצד החזק שלנו, אלא גם שכל השנים בבית ספר זה משהו שלא תרגלנו (בשביל ציון גבוה בבית ספר היה צריך לפתור את כל המבחן, לא לבחור רק את החלקים החשובים ממנו).

ברירת המחדל, או התיעדוף הנאיבי, הוא לפתור קודם כל את הבעיות הדחופות, אחר כך את הבעיות הקלות, ובסוף את הבעיות המסובכות. וזה יוצר שתי בעיות:

  1. עם הזמן יותר ויותר בעיות הופכות "דחופות", פשוט בגלל שזאת הדרך היחידה של בעיות (וש האנשים שמייצרים את הבעיות) לקבל יחס.

  2. עם הזמן בעיות מסובכות צוברות "ריבית" והופכות ליותר מסובכות.

וכך נוצר מעגל אכזרי של כיבוי שריפות - ככל שאנחנו מכבים יותר שריפות כך נוצרות שריפות יותר גדולות, שדורשות יותר יחס וזמן, מה שלא משאיר זמן להתמודד עם הבעיות המסובכות, שיהפכו בתורן לבעיות הרבה יותר גדולות ודחופות.

הפיתרון היחיד, וגם הטוב ביותר לאנשים שרוצים להתקדם ולשמור על איזון בין החיים לעבודה, הוא תיעדוף טוב יותר. תיעדוף שבו אנחנו מטפלים בבעיות החשובות היום כדי שהן לא יתהפכו עלינו בעוד חודש או שנה. דברים יפלו? בוודאי. בעיות דחופות לא יקבלו מענה? אין ספק. אבל האמת שזה כבר קורה בין אם נרצה ובין אם לא. ביממה יש רק 24 שעות, ולא משנה כמה תעבדו קשה עדיין תפספסו הרבה בעיות דחופות.

לא חייבים לפתור את כל הבעיות. חשוב לפתור את החשובות.