לפני כמה ימים בפוסט שדיבר על איזה Design Pattern בריאקט נתקלתי בקטע הזה בתוך קומפוננטת ריאקט:

//...
  const [loading, setLoading] = useState<boolean>(false);
  const [data, setData] = useState<Item[] | null>(null);
  const [error, setError] = useState<Error | undefined>(undefined);

  useEffect(() => {
    const fetchData = async () => {
      setLoading(true);

      try {
        const response = await fetch("/api/users");

        if (!response.ok) {
          const error = await response.json();
          throw new Error(`Error: ${error.error || response.status}`);
        }

        const data = await response.json();
        setData(data);
      } catch (e) {
        setError(e as Error);
      } finally {
        setLoading(false);
      }
    };

    fetchData();
  }, []);

//...

אני יודע שזה שבור. אתם יודעים שזה שבור. ומי שכתב את הפוסט יודע שזה שבור. רשימת משתמשים שמגיעה מהרשת היא לא State של קומפוננטה, כי אי אפשר לקשור בין "כמה זמן המידע שקיבלתי מהרשת נשאר בתוקף" ל"כמה זמן הקומפוננטה נשארת על המסך".

ואני מבין. הקוד שם כי אתה רוצה לבנות דוגמה שיהיה לאנשים פשוט להבין אותה, ולא רוצה להכניס עכשיו react-query או swr כי אולי אנשים לא מכירים את הספריה הספציפית שבחרת ובשביל מה להכניס עכשיו עוד תלות. גם אני לפעמים מפשל בזה.

הבעיה האמיתית היא שהציפיות שלנו לא תואמות למציאות. אנחנו חושבים שמשיכת מידע מרחוק בריאקט צריכה להיות קלה, אבל בפועל ריאקט לא מטפל בזה ובניית מנגנון נכון של תקשורת דורשת הרבה קוד. ציפיות לא ריאליות יכולות לקלקל פוסטים אבל יש להן השפעה הרבה יותר גרועה על הערכות זמנים. מתכנתים שלא מכירים מספיק טוב את ריאקט עשויים לצפות לפתור בעיה בשורה, כשבפועל זה ייקח להם כמה ימים.

חדשות טובות? אין ממש. בעבודה עם טכנולוגיה שאנחנו לא מכירים יהיו הפתעות. לפעמים דברים שאנחנו בטוחים שצריכים להיות ממש קלים יוצאים נורא מסובכים, ולפעמים אנחנו נכתוב גירסאות לא טובות של קוד רק בגלל שמצאנו משהו שעובד ברשת ואנחנו לא רוצים להסתבך עם פיתרון יותר מסובך. בדיוק בגלל זה אנחנו תמיד צריכים לקחת מקדמי ביטחון בהערכות זמנים ולהשאיר זמן לריפקטורינג בהמשך.