שני הדברים האלה הולכים יחד לעתים הרבה יותר קרובות ממה שנדמה, אפילו כשקשה לראות את זה בתוצאה הסופית:

1. קל לי יותר לפתח כשאני עושה קומיט כל כמה שינויים. במבט על המערכת קל יותר לקרוא את ההיסטוריה כשיש בה מעט קומיטים עם הודעות בעלות משמעות.

2. קל לי יותר לפתח כשאני מתעלם ממקרי קצה ומתקדם ב Happy Path לפני שאני חוזר לטפל בכל המקרים. חשוב יותר ברמת המערכת לוודא ששום באג לא יגיע לפרודקשן שעלול לפגוע באבטחה או בסקייל של המערכת בעולם האמיתי.

3. קל לי יותר לפתח עם הודעות Debug כדי שאראה מה קורה. טוב למערכת שהמוצרים לא יכללו הודעות דיבג אלא רק מידע רלוונטי למשתמשים.

4. קל לי יותר לקבל כל הצעה של ה AI בלי לקרוא את הקוד, טוב יותר למערכת שהקוד שנכנס עבר ביקורת ולא כולל שטויות או המצאות.

המעבר מ"מה שטוב בשבילי" ל"מה שטוב למערכת" הוא המעבר לפרודקשן. זה לא קשור לכמה לקוחות או כמה עובדים יש לנו. המעבר לפרודקשן הוא קודם כל בחירה, בחירה להוסיף עוד שלב לתהליך הפיתוח ובחירה להסתכל על העבודה כמוצר ולא כתחביב.