לא משנה כמה דברים טובים הספקתי ביום כשהיום נגמר הדברים הראשונים שבאים לראש הם אלה שלא הספקתי - הצעת המחיר שלא הספקתי לשלוח, המייל שלא הספקתי לכתוב, הסיפור שלא הספקתי להקריא לילדים, התרגיל בערבית שלא הספקתי לסיים.

אחת הדרכים להתמודד עם כל אותם דברים שלא הספקתי היא להסתכל על הדברים שכן הספקתי, ופה יש טריק. אם הדברים היחידים שהספקתם היום הם משימות של השוטף, דברים שמישהו זרק עליכם, חשבונות שהיה צריך לשלם רק כדי שמחר יגיעו עוד חשבונות אז יהיה קשה מאוד להזיז הצידה את רגשי האשמה. "לא הספקתי כלום היום" יכול בקלות להידחף הצידה אם רק היתה לי רשימה משכנעת של דברים חשובים שכן הספקתי לעשות.

ואולי זה המשחק של ניהול משימות - לא לעשות "כמה שיותר" או את "הדברים הדחופים", אלא להקפיד להשאיר כל יום קצת זמן לקדם את הדברים החשובים, הדברים שלוקח המון זמן להגיע בהם לתוצאות אבל צריכים את האהבה שלנו כל יום.

ולפעמים כל מה שצריך זה למסגר טוב יותר את הדברים שאנחנו כן עושים. לתת להם קונטקסט ואת התמונה הגדולה. הדרך להתמודד עם "אין לי מספיק זמן" או "לא הספקתי כלום היום" היא לא להוסיף עוד שעות עבודה. שינויים חיצוניים לרוב לא מתקנים בעיות פנימיות. כיוון טוב יותר הוא להגדיר מטרות (לא המון), להגדיר לכל מטרה רשימה של משימות קטנות שאפשר לעשות קצת כל יום ולוודא שכל יום התקדמנו קצת באחת המטרות הגדולות.

לא הספקתי לענות לכל המיילים היום, אבל למדתי טריק חדש בפייתון וזה היה שווה את המאמץ.