מבין השלושה רק האחרון הוא בחירה ולכן רק האחרון הוא קשה.

אי אפשר לא לחשוב. מגיל צעיר מאוד יש לאנשים מחשבות על העולם, הבנה מסוימת איך דברים עובדים ודעות בלי סוף.

ואי אפשר לא לטעות. הדעה שלי על העולם מבוססת על חוויות חיים, ניסיונות, הסברים, דברים ששמעתי, ראיתי או טעמתי. היא יותר מספרת על איך אני מבין את העולם מאשר על איך העולם עובד.

ההזדמנות לצמיחה מגיעה כשאני מגלה שטעיתי. חשבתי שפרויקט מסוים יהיה הצלחה אבל הוא לא היה. חשבתי שייקח לי חודשיים למצוא עבודה אבל בסוף לקח חצי שנה. חשבתי ש perl תהיה שפת התכנות של העתיד ובסוף פייתון היתה. עכשיו מה?

1. שלב ראשון הוא לשים לב שטעיתי. לא רק בתוך הטעות אלא גם אחריה. וואו חשבתי שייקח לי חודשיים למצוא עבודה אבל בסוף לקח חצי שנה והנה הגעתי למקום חדש. מעניין למה טעיתי בהערכה שלי לפני חצי שנה.

2. שלב שני הוא לשער למה טעיתי (וכן הנה הרקורסיה. גם השערה זו יכולה להיות טעות). חשבתי שייקח לי חודשיים למצוא עבודה חצי שנה כי פעמים קודמות זה מה שזה לקח; כי בזמן שעבדתי קיבלתי המון הצעות ממגייסים; כי במקום בו עבדתי לפני הפיטורים כולם רק אמרו כמה אני יודע הכי טוב; כי בעיתון כתבו שהשוק במצב טוב עכשיו; כי ראיתי חברים שמצאו עבודה תוך חודשיים בשנה שלפני הפיטורים.

3. שלב שלישי זה איפה שדברים נהיים מעניינים. פה אני מזהה מה ההבדל בין הדברים שראיתי למצב שלי או דקויות שלא שמתי לב אליהן כשהסתכלתי. משפט כמו "חשבתי שייקח לי חודשיים למצוא עבודה כי בזמן שעבדתי קיבלתי המון הצעות ממגייסים" יכול להביא למסקנה שהצעות ממגייסים הן לא מדד טוב לכמה יהיה קל למצוא עבודה, או מה שיותר סביר שפספסתי משהו באותן הצעות. "חשבתי שקיבלתי המון הצעות רלוונטיות ממגייסים אבל בבחינה יותר מעמיקה אני מבין שחלק גדול מהצעות אלה היו ניסיונות הונאה או משרות לא רלוונטיות".

הלמידה היא אפקטיבית כשהיא עוזרת לי לקחת צעד קדימה ולהסתכל אחרת על העולם. לשים לב לדקויות שקודם פספסתי. לשנות את האופן בו אני מתייחס לסימנים בעולם. צעד קדימה בדרך שאין לה סוף.