בטיול בשוק בתאילנד הבת שלי רצתה לקנות חרב אור. היתה רק בעיה אחת עם החרב: כל פעם שהדלקת את האור היא גם עשתה רעש נוראי. הילדה לא רצתה את הרעש ואני בטח לא רציתי את הרעש. כששאלתי את המוכר אם יש גרסה של החרב בלי הרעש הוא ענה שלא אבל לא לדאוג הוא תכף מסדר, ובאמת הוא הוציא מהכיס מברג, פירק את החרב, חתך את החוט של הרמקול, הרכיב חזרה ושלום על ישראל, יש לנו חרב אור שרק עושה אור ולא מרעישה.

עוד לפני אותו טיול פגשתי הרבה מפתחים שהחזיקו מברג וירטואלי בכיס כדי לפתור כל בעיה. המערכת מכוערת? אין בעיה, נכנסים לקוד, מוסיפים כמה קבצי CSS, לא שוברים שום דבר ומחברים חזרה. יומיים עבודה ויש לך עיצוב חדש. השרת איטי? אין בעיה, נכנסים לקוד שמתקשר עם ה DB, משפרים את השאילתות, מוסיפים אינדקסים והפקק משתחרר. מתכנתי המברג הם אנשים סופר מקצועיים, הם יודעים להכנס למערכת בזהירות, לחזק בדיוק את הבורג שצריך ולעזוב כשדברים במצב קצת יותר טוב ממה שהיה כשהתחילו.

השנים הקרובות לא יאירו פנים למתכנתי המברג.

הבעיה של מתכנתי המברג היא לא ידע מקצועי. אנחנו מדברים על אנשים שיכולים להכנס ולתקן כל סוג של מערכת, קוראים קוד בכל שפה, מזהים בעיות לפני כולם ורואים את הקשרים העדינים בין המערכות שאנשים רגילים מפספסים. מתכנתי המברג יודעים מה הם עושים ואיזה חוט בדיוק צריך לנתק.

הבעיה שלהם היא הגישה.

עד AI היו הרבה בעיות שהיה כדאי לפתור עם חיזוק בורג קטן. היום AI מחזק את כל הברגים. אבל יותר מזה, ה AI הופך תיקונים מסובכים למהירים - בתנאי שאנחנו יודעים מה בדיוק צריך לתקן.

מתכנת שיפוצניק יכול לזהות מעקף שיסדר 90% מהבעיות. עד לא מזמן הייתי חותם על כזה פתרון בלי לחשוב פעמיים, בטח כשזה בא במקום לשנות עשרות קבצי קוד. היום? ברגע שאני מבין את הבעיה ואיך הקוד אמור להיראות אני שולח את קלוד לשנות את כל המערכת כדי להתאים לגישה החדשה והנכונה ומתרחק ממעקפים. כל מעקף שאני שם רק יעודד את הסוכן לייצר עוד עשרות פתרונות עקומים.

הגיע הזמן להיפרד מהמברג הקטן. בשביל התיקונים של העתיד נצטרך לאמץ חשיבה מערכתית.