בעולם החדש כשאנחנו כותבים דף הוראות ארוך לסוכן קידוד אנחנו קוראים לו Spec. מפתחים מספרים שעכשיו נהיינו כולנו מאפיינים וכותבים Spec-ים כל היום. יש אפילו גישות פיתוח חדשות שזכו לשם Spec Driven Development. אבל למרות שהמילה Spec או מסמך איפיון נשארה, המשמעות של מסמכי איפיון היום והמבנה שלהם מאוד שונה ממסמכי האיפיון שכתבו ארכיטקטים עד לפני מספר שנים.

מסמכי איפיון קלאסיים נכתבו לבני אדם. הם היו תיאוריים והסבירו את ה"מה" וה"למה" כדי שבני אדם יבינו את ההגיון של הפיתוח. בני אדם יודעים לקרוא בין השורות ולכן אפשר היה להסתדר עם טקסט דו משמעי או לא מספיק מדויק ולפחות בתיאוריה מסמכי האיפיון היו אמורים להישמר עדכניים לאורך כל חיי המערכת.

מסמכי Spec שאנחנו כותבים לסוכני AI חייבים להיות מדויקים. הם מתארים את הפיצ'ר אבל הרבה יותר טכניים ומסבירים לסוכן איך לממש ומה לא לעשות. המילים שאנחנו בוחרים חייבות לתאר בצורה מדויקת מה אנחנו רוצים והרבה פעמים ניסוח קצת אחר הוא ההבדל בין הצלחה לכשלון. שינוי במודל או בסוכן הקידוד כמעט תמיד מחייב עדכון של ה Spec כי הוראות שעבדו עם סוכן קידוד ומודל מסוים יעבדו פחות טוב בהפעלה עם סוכן אחר.

בעולם הישן Spec היה תבנית. תבנית שארכיטקטים נותנים למפתחים כדי שיוסיפו את התובנות שלהם ויבנו תוך קבלת החלטות ולקיחת אחריות. התבנית היתה בעלת ערך לאורך זמן בלי לפגוע בערך של הקוד עצמו. בעולם החדש Spec הוא דף הוראות, הוא סקריפט שמסביר איך להביא את הקוד מנקודה א לנקודה ב. הוא ספציפי לקוד ולסוכן, הוא מדויק ומאחר והקוד עצמו נוצר על ידי מכונה אותו Spec מתחרה עם הקוד על מי מקור האמת.

אין ספק שאנחנו צריכים לשמור את הפרומפטים ולתעד את הכוונה בעבודה עם AI. אבל השם "מסמך איפיון" לא תורם להבנה.