• בלוג
  • העלאת קונטיינר דוקר לענן של AWS

העלאת קונטיינר דוקר לענן של AWS

24/03/2021

פוסט זה כולל טיפ קצר על Docker. אם אתם רוצים ללמוד יותר לעומק על פיתוח עם Docker, Docker Compose או Kubernetes תשמחו לשמוע שבניתי קורס וידאו מקיף בנושא זה.
למידע נוסף והצטרפות לקורס בקרו בדף קורס Docker כאן באתר.
 

אתמול פירסמתי מדריך על העלאת קונטיינר דוקר לענן של Microsoft, וכבר כמה אנשים שאלו איך אפשר לפרסם את אותו קונטיינר בענן הגדול יותר של AWS. אז פתחתי את ה AWS CLI וציפיתי להתפנק עם כל הכלים המושקעים של אמזון. לצערי זאת לא היתה החוויה שקיבלתי אבל בכל זאת הצלחתי להגיע לענן וגם לשרוד כדי לספר.

גירסאות עדכניות של docker כוללות מנגנון שנקרא Context. הקונטקסט מספר לדוקר איפה המכונות שצריכות להפעיל את הקונטיינרים יושבות ובאיזה מנגנון אנחנו מדברים עם מכונות אלה (מי ה Orchestrator). לדוקר יש אינטגרציה מובנית עם AWS ועם Azure Devops כך שכל מה שצריך בשביל להעלות קונטיינרים לענן הוא:

  1. ליצור Context ולחבר אותו ל Azure Devops או ל AWS.

  2. להשתמש בפקודות Docker רגילות כדי להפעיל קונטיינרים.

  3. באופן אוטומטי הקונטיינרים ישתמשו בקונטקסט שהגדרנו ויעלו בענן במקום אצלי על המכונה.

ניסוי? בשמחה. אבל קודם נצטרך לעבור את מדיניות האבטחה הדרקונית של אמזון. בתוך קונסולת הניהול יש להיכנס לשירות שנקרא IAM וליצור משתמש חדש. יש במדריך כאן רשימה של כל ההרשאות שאותו משתמש צריך. אני לא מצאתי איך לעשות copy/paste בקלות להרשאות אז בחרתי מרשימת ה Policies מה שנראה לי קשור. סך הכל בשביל משתמש שמצליח להעלות קונטיינרים לענן שלהם הוספתי את ה Policies הבאים:

AmazonEC2FullAccess
IAMFullAccess
AWSAgentlessDiscoveryService
ElasticLoadBalancingFullAccess
AmazonEC2ContainerRegistryFullAccess
AWSCloudMapFullAccess
CloudWatchLogsFullAccess
AmazonECS_FullAccess
AmazonRoute53FullAccess
AWSCloudFormationFullAccess

השיטה של להוסיף הרשאות עד שזה עובד מתאימה לפוסט, אבל לאפליקציה אמיתית כן שווה להתאמץ ולמצוא את ההרשאות המינימליות שאתם צריכים.

אחרי יצירת המשתמש וההרשאות אתם צריכים לחבר אותו לדוקר קומפוז שלכם ובשביל זה נכנסים (עדיין ב IAM) לטאב Security Credentials, בוחרים Create Access Key ומשאירים את החלון עם ה Access Key ID וה Secret פתוח.

משם פותחים בחלון חדש מסוף שורת פקודה ומפעילים משם:

docker context create ecs myawscontext

המילה האחרונה בשורה היא שם ה Context ואפשר לשנות אותה לכל שם שאתם רוצים. בתגובה דוקר ישאל אתכם איך להתחבר ל AWS ואתם תוכלו להגיד לו שיש לכם אסימון גישה ותדביקו את המזהה והסוד במסוף.

בסיום התהליך יהיה לכם Context חדש עבור AWS ואפשר לוודא שזה עבד עם:

$ docker context ls
NAME                TYPE                DESCRIPTION                               DOCKER ENDPOINT               KUBERNETES ENDPOINT   ORCHESTRATOR
default             moby                Current DOCKER_HOST based configuration   unix:///var/run/docker.sock                         swarm
myawscontext *      ecs                 (eu-north-1)

שימו לב לשורה השניה מסוג ecs ועם האזור שבחרתם ליצור בו את המכונות.

ההבדל השני בין AWS ל Azure הוא שבעבודה עם AWS חייבים להשתמש ב Docker Compose ולא ניתן להעלות קונטיינר בודד. זה לא סוף העולם כי תמיד אפשר ליצור קובץ docker-compose.yml שמתאים לקונטיינר בודד. הנה הדמו שאני העליתי:

version: "3.9"
services:
  web:
    image: "nginxdemos/hello"
    ports:
      - "80:80"

את התוכן שמרתי בקובץ בשם docker-compose.yml בתיקיה חדשה (זה הקובץ היחיד בתיקיה) והמשכתי להעלות אותו לאמזון עם הפקודה:

$ docker compose up

הפקודה נכשלה באקראי מדי פעם על Timeout-ים, אבל גם לפעמים הצליחה, אז אם אתם מפעילים ומקבלים שגיאה שווה להפעיל פעם שניה בשביל לוודא שזו שגיאה אמיתית. כשהכל עובד תוכלו לראות את התוצאה עם:

$ docker compose ps
NAME                                                 SERVICE             STATUS              PORTS
task/mydockerdemo/cdf554598aab4f1fb3f1685bc074de98   web                 Running             mydoc-LoadB-13SBJMOZQ5M30-224910942.us-east-1.elb.amazonaws.com:80->80/http

שכבר נותן לנו את כתובת המכונה שמריצה את הדמו. גלישה לנתיב שמופיע שם תציג דף פתיחה משרת nginx.

אחרי שהכל עבד אפשר להשתמש ב:

$ docker compose down

כדי להוריד את הסרביסים שיצרתם, או להפעיל מחדש docker compose up כדי להעלות גירסה חדשה.

ממש שמחתי לראות את העבודה הטובה שעשו ב Docker כדי לייצר ממשק זהה להעלאת קונטיינרים למספר ספקי ענן. למרות זאת קשה להתעלם מהעובדה שהגישה לשרתים של Azure היתה קלה ומהירה יותר. גם אם נתעלם מנושא בחירת ההרשאות - ב Azure היה לי הרבה יותר קל למצוא את ה Instances שנוצרו בממשק הבקרה שלהם ולראות סטטוס של המכונות דרך ממשק ה Web. זמני המתנה לפקודות docker היו קצרים יותר ולא נתקלתי בכישלונות אקראיים שהסתדרו מעצמם. אם היתה תחרות בין עננים אז לפחות בצד של ממשק עם דוקר הענן של מייקרוסופט מנצח בגדול.