הקשבתי לעמית ודנה השבוע בעושים תוכנה, רוב הפרק היה מאוד מעניין ואני ממליץ להאזין. אלה הנקודות המרכזיות שאני מסכם לעצמי:

1. המרחק בין ג'וניורים לסניורים התקצר - תעשיית התוכנה אף פעם לא היתה חזקה בלתגמל נסיון (הבדיחה כשגדלתי היתה שצריך לעשות אקזיט עד גיל 40 כי אחרי זה לא תהיה לך עבודה). עמית ודנה שיתפו, וגם אני שמתי לב לזה, שהיום נסיון נהיה אפילו הרבה פחות חשוב. דברים שפעם היית צריך שנתיים כדי ללמוד אנשים מצליחים להכיר ולהיות פרודוקטיביים בהם כבר אחרי כמה שבועות. ה AI מקצר את תהליך הלמידה ומקצר את הדרך מהיכרות שטחית להכנסת קוד פרודקשן למערכות.

2. הרף עלה - לכו לקלוד ותגידו לו ליצור לכם מערכת X. התוצאה היא ה Baseline החדש. עמית אמר את זה בבירור בפרק, הוא לא היה מגייס בן אדם שחוזר אליו עם תוצאה ברמה שקלוד היה נותן. אז מה הציפייה? להיות ספציפיים, להכיר טכנולוגיה, לדחוף את ה AI לקצה, כשמגישים פיתרון להראות את עצמכם ואת האופי שלכם והבחירות שלכם בתוך קוד הפיתרון.

3. פיטורים לא תמיד קשורים אליכם - חברות קטנות מצליחות להגיע רחוק ומנכ"לים של חברות גדולות רואים את זה ומקנאים. אם המטרה שלך היא לייצר מוצרים טובים יותר, לקחת נתח שוק גדול יותר ולהרוויח יותר לא בטוח שיותר עובדים זה ייתרון. במיוחד בהינתן AI. ואני מוסיף על הדברים שלהם שעוד אין לנו פרדיגמה טובה איך לשתף פעולה על פרויקט תוכנה בין מספר בני אדם וסוכני קידוד. ככל שמהירות הפיתוח עולה אנחנו מבזבזים יותר זמן על תקשורת ותיאומים ונוצר מצב שלפעמים להוסיף מפתח שני לפרויקט כבר מאט את הפרויקט משמעותית.

מה עושים? אין תשובות טובות. כנראה לאף אחד. בינתיים אפשר לשים לב לשאלות, ללמוד איך ליצור תוכנה טוב יותר בעולם של ה AI וללמוד למצוא את הערך הייחודי שלנו שאנחנו מביאים לכל פרויקט. הצורך בתרומה אנושית רק מתחזק ככל שסוכני הבינה משתלבים בחיינו.