טיפים קצרים וחדשות למתכנתים
קרה לכם שישבתם בשעור ו-5 דקות אחרי שהסתיים לא הצלחתם להזכר בדבר אחד שנלמד בו? מה לגבי יום או שבוע אחרי? או אולי עדיף לשאול: האם אתם יכולים להסביר או לחזור על דברים ששמעתם בהרצאה בשבוע שעבר?
אנשים שפוגשים אותי מחוץ לעולם העבודה מופתעים כששומעים שאני עובד כפרילאנסר. השאלות הראשונות הן תמיד אם אני לא פוחד ואם יש לי כח לרדוף כל היום אחרי לקוחות. הביטוי לרדוף אחרי לקוחות הוא דרך ממש גרועה לתאר את מה שצריך לעשות כדי להצליח בתור פרילאנסר, אבל הוא יכול לתת נקודת התחלה טובה לדיון.
יש מעט מאוד אנשים שאוהבים ראיונות עבודה, וזה כמובן נהיה גרוע ככל שתקופת חיפוש העבודה מתארכת. אנשים רבים עדיין מגדירים את עצמם לפי מקום העבודה, והחברה מסתכלת על "מובטלות" כמצב של חולי זמני. כל זה שם לחץ בלתי נסבל על מחפשי עבודה רבים למצוא כבר עבודה ונותן הרגשה שכל יום שעובר פועל לרעתנו. תוסיפו לזה את חשבון הבנק המצטמק עקב היעדר הכנסות וקיבלתם צרה של ממש.
אבל בניגוד למה שאולי מספרים לכם, זה לא חייב להיות כך. שינוי גישה במהלך החיפוש יכול לעשות פלאים לתהליך וגם לתוצאה ולהביא אתכם לעבודה מתגמלת ומתאימה לכם בלי מסע הייסורים שבדרך.
המטרה בשינוי הגישה היא להפוך את התהליך. להביא למצב שכל יום שעובר פועל לטובתכם. אבל איך?
בתור ילד אחד הנושאים שלמדתי בבית הספר היה חשיבה יצירתית. הביאו אלינו מורים ממכון שנקרא ברנקו-וייס ללמד אותנו איך לפתור בעיות בצורה יצירתית יותר. לדעתי זה לא עבד ובאיחור של 20 שנה נראה לי שהגיע הזמן לספר למה.
מיתוס אחד ישן מושרש בארץ בקרב עובדים ומחפשי עבודה רבים ומשבש את ההחלטות של כולנו. הגיע הזמן לדבר על זה ואולי לעקוף את המנגנון ההרסני.
מאז ומעולם לימדו אותי שכשאנשים מדברים כדאי לרשום: החל מבית הספר (שם המורה ״הכתיבה״), דרך הצבא וכמובן במקומות העבודה בתור שכיר. כשהגעתי בטעות לפגישה בלי מחברת תמיד היה מי שהתנדב לתת לי דף ועט, בצירוף מבט שלא משתמע לשתי פנים — אם לא תכתוב איך תזכור? אבל לאחרונה אני מתחיל לשמוע דעות שונות מאותם אנשים שלא כותבים ומתעקשים שהדרך שלהם היא הנכונה. אין לי תשובה אחת אבל כן יש רשימת בעד ונגד, ומקום בסוף לשתף את הטיעונים שלכם.
עיתון הארץ סיפר השבוע על תלמידות תיכון שהגיעו לצילום בית ספר בלבוש שלא תאם את ציפיות המורים ולכן התבקשו להסתתר מאחורי תלמידים אחרים. "כאשר ניסינו להיאבק, אמרו לנו שאלה החוקים ואין מה לעשות”
הבעיה עם תקרת הזכוכית היא השקיפות שלה: מתכנתים מוצלחים לא מעלים בדעתם שהעדר תואר אקדמי יכול לעכב את ההתפתחות המקצועית שלהם. בעוד שתואר אקדמי אינו הדרך הטובה ביותר להכנס לשוק העבודה, בשלב מסוים כשאתם כבר בשוק תואר הוא מקפצה הכרחית להמשך ההתקדמות שלכם מהסיבות הבאות:
בפרסומת שעלתה לרדיו לאחרונה מציע השדרן שבמקום לספר לאנשים בקו״ח שיש לכם יכולת לימוד עצמי והתמדה, פשוט ספרו שסיימתם תואר בפתוחה. זה כיוון חשיבה מעניין ולא ייחודי לפתוחה: מוסדות לימוד רבים מציגים את הלימודים בהם כאתגר וככל שהאתגר גדול יותר כך התעודה בסוף שווה יותר. אך האם האתגר הלימודי באם מוסיף משהו לחווית הלימוד או שבסך הכל מדובר בכלי סינון למועמדים כדי להקל על המעסיקים? ואיך אתם הייתם מעדיפים ללמוד? פוסט קצר עם כמה מחשבות על לימודים כמסננת.
היום התחילה שנה חדשה ואני חושב שהמתנה הכי טובה שאתם יכולים לתת לעצמכם היא זמן לימוד איכותי. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם למצוא את הזמן ולחלק אותו נכון.